מאז שאני זוכרת את עצמי, הרגשתי שאני שונה...
שונה ולא שייכת לאיפה שאני נמצאת.
וזה הביא איתו הרבה לבד, הרבה בדידות.
ולא משנה באיזו סביבה הייתי, הרגשתי לא שייכת-
אם זה בתוך המשפחה שלי, אם זה בבית הספר, אם זה בחברה...
וזה כמובן בא יחד עם רגשי אשם ועם זה שאני לא בסדר.
הרי אם אני לא מסתדרת עם מה שיש בחוץ ו"כולם" כן
מסתדרים, אז כנראה שיש בי איזו שהיא בעיה.
לכל מקום שהייתי מגיעה, הרגשתי שונה, זרה ולא שייכת.
זה הביא אותי לחיפוש תמידי למצוא את המקום הזה שלשם אני שייכת,
שבו לא ארגיש שונה וזרה.
המסע הזה לקח אותי לכל מיני מקומות, לכל מיני הרפתקאות,
עשיתי הרבה שינויים בחיי, אבל בסופו של דבר הייתי מוצאת את
עצמי שוב באותו מקום.
התבגרתי, עברתי המון תהליכים, כן למדתי לקבל את עצמי ככה
גם כשאני הזרות שלי, אבל הכאב עדיין היה שם.
לפני כשנתיים "במקרה" שמעתי הרצאה שבה דיברו על השושלת
המשפחתית וזה ישר נגע לי בבטן, אמרתי לעצמי: אני חייבת עוד מזה.
ויצאתי למסע מרתק שלא היה דומה לשום דבר שעשיתי עד אז,
ועשיתי ה-מ-ו-ן!!!
כאן פגשתי משהו אחר שהתחיל באופן טבעי
להחזיר אותי לעצמי ולשורשים שלי.
רק כשהתחלתי לרפא כל מיני דברים בתוכי ובתוך חיי בעזרת
השושלת המשפחתית הרבה דברים התחילו לזוז - במערכות יחסים,
מול ההורים, מול המשפחה...
אני פתאום מבינה כל כך הרבה דברים, מצאתי תשובות לכל כך
הרבה שאלות שהיו לי.
והכי מצחיק, זה שזה תמיד היה כאן, מתחת לאף.
אבל כנראה הייתי צריכה לעשות סיבוב די גדול בחוץ, בשביל
לחזור חזרה לשורשים שלי ושם למצוא את הריפוי.
פתאום הבנתי שאני בסדר!
ושאני פשוט ממשיכה כמה תבניות מתוך השושלת המשפחתית שלי